מגמות זוגיות בישראל וכלים להתמודדות לאחר מלחמה – 2026

המציאות שאחרי 7 באוקטובר 2023 יצרה “מכונת לחץ” על זוגיות בישראל: עומס מילואים ממושך, חוסר־ודאות כלכלי וחינוכי, ולעיתים גם מעברים/פינוי – וכל אלה נכנסים ישר לתוך הבית ומשנים תפקידים, זמינות רגשית, ותחושת ביטחון.

1) מגמות זוגיות בישראל (עוד לפני 7.10) – הרקע

• נישואין נדחים לגיל מאוחר יותר ושיעור הרווקים/רווקות בגילים 25–29 גבוה (ובעיקר במרכז): למשל בקרב יהודים בגיל 25–29 ב-2022 כ-64% מהגברים וכ-51% מהנשים היו רווקים/רווקות; בת״א השיעורים גבוהים במיוחד.

• במקביל, מחקרי עומק מצביעים על ירידה ב“מרכזיות הנישואין” בחברה היהודית (2015–2019) ועל צמיחה בדפוסי זוגיות מגוונים יותר (מגורים משותפים וכו’).

זה חשוב כי זוגיות “מודרנית” נשענת יותר על חברות/שותפות/תקשורת ופחות על מסגרות תמיכה קהילתיות-משפחתיות קבועות ולכן משברים לאומיים מרעידים אותה חזק.

2) איך 7.10 והמילואים פגעו (בנתונים)

א. עומס המילואים והזוגיות

בסקר רשמי של הלמ״ס על בני/בנות זוג של משרתי מילואים במלחמת “חרבות ברזל”:

• כמחצית דיווחו על פגיעה בקשר הזוגי. (סקר משפחות משרתי מילואים)

• 34% דיווחו ששקלו פרידה/גירושין מאז תחילת המלחמה.

• ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר (למשל 200+ ימים) – שיעורי הפגיעה עולים משמעותית.

• 61% אמרו שהיו זקוקים לעזרה בתקופה הזו (בעיקר רגשית, אך גם כלכלית).

ובמבט מערכתי: גם נתוני הגירושין במערכת בתי הדין הרבניים מצביעים על עלייה של 6.5% בגירושין ב-2024 לעומת 2023 (בקרב יהודים; 11,542 לעומת 10,838).

ב. פינוי/מעברים וחוסר יציבות

• לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ-143,000 תושבים פונו בהחלטות ממשלה בתחילת המלחמה, מהם כ-68,000 מהצפון. (נתונים על מפונים מהצפון ומהדרום)

• מחקר טאוב על הורים לילדים בגיל הרך מצא שבקרב הורים שפונו מבתיהם יש שיעורים גבוהים יותר של תסמינים חמורים:

  • חרדה חמורה/חמורה מאוד: 38% מפונים לעומת 21% לא־מפונים

  • סטרס: 28% לעומת 16%

  • דיכאון: 25% לעומת 17%

כשמבוגר אחד/שני נמצא בעומס נפשי גבוה – זה מתגלגל מהר מאוד לתקשורת זוגית, סבלנות, אינטימיות, ותפקוד הורי.

ג. הילדים – “המדד הכי רגיש בבית”

בפרק על ילדים במלחמה נמצא שבקרב הורים לילדים 0–6 (אוקטובר–דצמבר 2023):

• 43% דיווחו שילדיהם נבהלים יותר מרעשי פתע

• 36% דיווחו על קושי גדול יותר בפרידה

• 34% דיווחו על קושי בהירדמות/שינה
  ובמקביל נפתח קו סיוע ייעודי של משרד החינוך — התקבלו בו כ-4,800 שיחות עד דצמבר 2023, ורוב הפונים המתועדים היו הורים.

3) אז איך זוגות נשואים מתמודדים? (מה עובד בפועל)

הדפוס שחוזר שוב ושוב הוא מעבר מ“זוגיות” ל“חדר מלחמה ביתי”. מה שעוזר הוא להפוך את זה למנוהל:

1. חלוקת תפקידים חדשה, כתובה וברורה
   מי קם לילדים? מי אחראי לבירוקרטיה/תשלומים/קניות? מי מחליף כשיש קריסה? (אל תחכו “שזה יסתדר”.)

2. שני סוגי שיחות קבועות

   • שיחת “לוגיסטיקה” יומית קצרה (10 דק’)

   • שיחת “קשר” שבועית (20–30 דק’): מה קשה לי? מה אני צריך/ה? מה בקשה אחת קונקרטית לשבוע הקרוב?

3. טיפול ב“חזרה הביתה” כמו שלב בפני עצמו
   אחרי מילואים ממושכים יש לעיתים נתק/דריכות/עייפות, והצד שנשאר בבית גם שחוק. זה לא “חזרה לשגרה” – זו הסתגלות מחדש.

4. “איים של ביטחון” סביב טראומה
   בעולם הטיפולי לזוגות אחרי חשיפה למלחמה/טרור מדברים על בניית “איים של ביטחון” שמאפשרים לדבר על מה שקרה בלי שהקשר כולו ייבלע בזה. (חזרה לקשר לאחר ארוע טרור ומלחמה)

5. הורות בזמן חירום: עקביות + אמת מותאמת גיל
   משרד הבריאות מציע כלים לעזרה נפשית ראשונית (מעש״ה / Commitment–Encouragement–Asking–Construction) שמכוונים לייצוב, שאלות פשוטות, והבניה של רצף – זה עובד גם מול ילדים וגם בין בני זוג ברגעי הצפה. (התמודדות עם חרדה: תמיכה טלפונית, כלים להורים וסרטוני הסברה)

6. לקבל עזרה מוקדם (לא “כשנשבר”)
   בסקר הלמ״ס כ-35% פנו לעזרה נפשית בעקבות התקופה. (השפעת שירות המילואים במלחמת 'חרבות ברזל' על משפחות)
   יש גם מערך “מרכזי חוסן” ומימון טיפולים לנפגעי חרדה דרך ביטוח לאומי/משרד הבריאות בהתאם לקריטריונים.

4) איפה זה פוגע הכי חזק – ואיך מזהים סכנה

• שחיקה מתמשכת (שינה גרועה, עצבנות, ניתוק) שמעלה ריבים “על כלום”.

• הימנעות: לא מדברים בכלל / או מדברים רק על חדשות ומלחמה.

• מעגל אשמה: “את/ה לא מבין/ה מה עברתי” מול “את/ה לא רואה מה עבר עלינו בבית”.

• אלימות בבית: משברים מעלים סיכון (צפיפות, לחץ כלכלי, טראומה). מחקר ברוקדייל שבדק את חודשי המלחמה הראשונים מצא שרבים שנחשפו/חוו אלימות לא פנו לעזרה, בין היתר כי לא זיהו זאת כבעיה שמצריכה טיפול. (Brookdale ברוקדייל)
  אם יש אלימות/איום – זה כבר לא “ייעוץ זוגי”, זה בטיחות ופנייה לגורמי סיוע.