גירושים אזרחיים מתבצעים בהליך ”התרת נישואין” שהינו פסק דין אזרחי הקובע כי בני הזוג אינם נשואים עוד, זאת ללא שום טקס מיוחד. בהליך גירושין אזרחיים אין שום צורך להסביר מהי עילת הגירושין ומספיקה הבקשה עצמה.
במדינת ישראל, הדרך היחידה להינשא באופן שיוכר על ידי המדינה היא על ידי קיום טקס דתי המוכר על ידי הערכאה הדתית הרלוונטית (במקרה של יהודים – הרבנות הראשית). קיום טקס חתונה אזרחי (ראה נישואי יוטה), הנפקת תעודת זוגיות, חתימה על הסכם זוגיות וכדומה, כולם יכולים לשמש ראיות משמעותיות ביותר להוכחת היות בני הזוג "ידועים בציבור". עם זאת, טקסים אלו אינם מקנים מעמד של נשואים.
זוג שנישא בנישואים אזרחיים ומעוניין להתגרש בישראל.
יש להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, זה פונה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים לדון בתביעה. הוא בודק את רמת הסמכות; אם הוא מכיר בנישואין אלה או לא; האם הוא דן בזה או אם הוא לא מכיר בנישואין אלה הוא נותן לבית המשפט לענייני משפחה לטפל בגירושים.
לקיום גירושים אזרחיים בישראל נדרשת הסכמה לגירושין משני הצדדים או החלטת בית משפט אזרחי שמורה על פירוק הנישואין. זהו תהליך משפטי שמתבצע בבתי משפט לענייני משפחה ודורש מילוי טפסים משפטיים ולעיתים אף ייצוג על ידי עורך דין.
השלכות המשפטיות של גירושים אזרחיים כוללות את חלוקת הרכוש, קביעת מזונות לבן/בת הזוג ולילדים, והסדרי ראייה ומשמורת על הילדים. כל אחד מההסדרים אלו מתוקף במסגרת פסקי דין של בתי המשפט האזרחיים
תהליך הגירושים האזרחיים מתחיל בהגשת כתב טענות לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מכן, מתקיימים דיונים שבהם בית המשפט שוקל את טיעוני שני הצדדים ומכריע בסוגיות של חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת. פסק הדין מהווה את המסמך הרשמי לפירוק הנישואין.
עורך דין לדיני משפחה וגירושים אזרחיים מספק ייעוץ משפטי, מייצג את הלקוח בפני בית המשפט ומסייע בניסוח הסכמים ובמשא ומתן. נוכחותו של עורך דין מקצועי יכולה לשפר את הסיכויים להשגת הסדרים משפטיים טובים
הליך גירושים אזרחיים יכול להיות ארוך ומתיש, לעומת זאת, עורך דין שמתמחה בתחום דיני משפחה וגירושין יכול לנהל זאת בצורה מהירה יותר. למשרדנו; עורך דין איתי אלמוג יש ניסיון בהגשת בקשות מסוג זה ואנחנו נוודא שניהול ההליך יטופל ביעילות ומהירות – פנו אלינו.
עת הקמת מדינת ישראל היו חילוקי דעות בין דתיים לחילונים באשר לאופי ולצביון היהודי של המדינה, ובאשר למעמד הדת במדינה. לכן, במטרה לאפשר את הכרזת הקמת המדינה, הושג ב-1947 הסכם בין המפלגות הדתיות והחרדיות לבין מפלגות הפועלים כדעת רוב הישוב היהודי בארץ ישראל – הסכם הבנות להשגת פשרה בנושאים שבמחלוקת בענייני דת ומדינה. הסכם זה כונה בשם הסדר הסטאטוס קוו (המצב הקיים).
סטטוס קוו הוא המונח השגור לתיאור יחסי דת ומדינה בישראל, וסיפורו הוא סיפור היחסים הללו. הסטטוס קוו מורכב מרשת סבוכה של הסדרים בתחומי חיים שבהם יש מפגש, חיכוך או התנגשות בין הדת היהודית ובין המדינה.
עם קום המדינה ובשנים הראשונות לקיומה כּוננו ההסדרים שיצרו ועיצבו את הסטטוס קוו הראשוני (מכתב הסטטוס קוו). מאז חלה שחיקה בהסדרים הללו, והם השתנו ללא הרף. הגורמים לכך הם שינויים בחברה הישראלית ובערכיה, שינויי בהרכב האוכלוסייה בישראל, אקטיביזם של בית המשפט העליון, פעילות של ארגוני חברה אזרחית לקידום פלורליזם דתי ומודעות גדלה של לא־דתיים לאופיים של שירותי הדת שהם מבקשים או נאלצים לצרוך.
המקור לכך שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה בכל הנוגע לנישואין וגירושין מתחיל עוד לפני קום המדינה, מתקופת השלטון של המנדט הבריטי בארץ ישראל, בו הוחל בשנת 1922 קובץ חוקים שנוסח באנגלית בשם "דבר המלך במועצתו", בו חוקים המתווים את אופי השלטון כללי ניהול המנדט וחוקים בסיסיים אחרים.
אחד מהם הוא "הבטחת אוטונומיה לבתי הדין הדתיים (מוסלמיים, יהודיים ונוצריים) בעניינים של מעמד אישי: נישואים, גירושים".
השלטון הבריטי אימץ את שיטת ה"מילת" מהשלטון העותמאני הקדם לו. על פי שיטת ה"מילת", (מקור המושג "מילת" הוא במילה הערבית "מילה" או "מלה" (ملة), שפירושה עדה או קהילה דתית). ראש הדת שחבריה במיעוט היו אחראים על קהילותיהם וכפופים ישירות לסולטאן העות'מאני. למילתים הייתה מידה רבה של כוח בתוך קהילותיהם, הם קבעו חוקים משלהם וגבו מיסים. תפיסת המילת הביאה לאוטונומיה פנימית ודתית רבה ולפלורליזם כלפי המיעוטים ברחבי האימפריה העות'מאנית, ככה גם ליהודים.
על פי השיטה האדם כפוף – בתחום דיני המשפחה – לדין הדתי של עדתו הדתית, ולעיתים לסמכות השיפוט הבלעדית של בית-הדין הדתי של עדתו. זאת בניגוד לדין האזרחי, המג'לה (בשפה הטורקית עותמאנית, הוא קובץ דינים אזרחיים עות'מאני) שהיווה את הקוד האזרחי של האימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שהיה תקף לכל תושבי האימפריה.
בהתאם לאמנות המושתתות על חוקי האימפריה העותמנית שהסדירו את מתן הזכויות לנתינים הזרים, הותר רישום של נישואים וגירושים בקונסוליות הזרות בארץ ישראל. כל הסוגיות הדתיות של האוכלוסייה היהודית טופלו באותה העת על ידי חכם באשי (תואר שניתן לרב הראשי של קהילה יהודית ברחבי האימפריה העות'מאנית) ובתי הדין הרבניים.
ב-29 באפריל 1948 חוקק הפרלמנט הבריטי חוק (Palestine Act 1948) המבטל את כל החקיקה הבריטית בארץ ישראל בעת סיום המנדט הבריטי. אף על-פי כן, מרבית החוקים המנדטוריים נותרו בתוקף בתחומי מדינת ישראל.
באותה תקופה הגיעו דוד בן-גוריון והסתדרות אגודת ישראל להסכם לפיו הממשלה שתקום בישראל תעשה כל שביכולתה כדי "למנוע פילוג בית ישראל לשניים". התחייבות זו תורגמה לאחר קום המדינה להחלטה כי סוגיות המעמד האישי בישראל, בהן נישואים, ימשיכו להיות בסמכותן הבלעדית של הרשויות הדתיות.
לאחר קום המדינה עם חקיקת ההסכם הקואליציוני הראשון ב 1949, הוסכם כי מערכת בתי הדין של הדתות המוכרות שהתקיימה במהלך תקופת המנדט הבריטי תמשיך להתקיים, כאשר השייכות של אדם לעדה היהודית תקבע לפי שייכותו לגוף שנקרא "כנסת ישראל".
וככה עד שנת 1953 בתי הדין של "כנסת ישראל" היו בעלי הסמכות הדתית לניהול ענייני המעמד האישי בקרב האוכלוסייה היהודית. המצב החוקי שהיה קיים עד אז, בו סמכות בית הדין הרבני לא השתרעה על כל האוכלוסייה היהודית, אלא רק על אלו הרשומים ב"כנסת ישראל", יצר קשיים פוליטיים וקשיים משפטיים שונים.
המצב המשפטי הלא ברור וההבטחה הקואליציונית הביאו לחקיקתו של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. החוק קבע בסעיף 1 כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים." ובסעיף 2 כי "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".
החוק קובע באיזה מצבים יש לבתי הדין סמכות בלעדית, באיזה מצבים אין סמכות כזו ובאיזה מצבים הסמכות מתחלקת בין בתי הדין הרבניים ובתי הדין לענייני משפחה.
נכון להיום קיימות מחלוקות וחוסר הבנה בחלוקת הסמכויות בין בית הדין הרבני לבין בתי המשפט האזרחיים. קיימת ביקורת על "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)" בטענה של היעדר חופש דמוקרטי ואי-עמידה בשינויים דמוגרפים חברתיים ושאין בו עמידה בתנאי הזמן. חוסר הסדרה במעמד של נשים והתמודדות עם הסמכות הבינלאומית.
"בתורה נצטוינו גם על "צדק צדק תרדוף", על "חוקה אחת לגר ולאזרח", על "ואהבת לרעך כמוך", על "וחי אחיך עמך", וגם על "לא תענה ברעך עד שקר"- כל אלה הרוצים להרים את קרן הדת חייבים לזכור ולכבד גם את החלק הזה שבתורת ישראל ואל יעמידו את היהדות אך ורק על הפולחן החיצוני"